אחרי דחיות עקב הלחימה בדרום הגיע הרגע להשתתף במרוץ שכה סיקרן וגרם לכך שאייל ואנוכי נרשמנו למרוץ.
שבועיים קודם יצאנו לרכיבת אימון, כדי לראות את קצב הרכיבה הדרוש על מנת לעמוד ברכיבה אינטנסיבית של 160 ק"מ.
בדרך כלל בטיולים שלנו עם דודXR אנו רוכבים פחות ק"מ ולוקח לנו כל היום.
בשישי בערב מגיע קובץ הנ"צ של מסלול חובבים, יחד עם אייל טוענים למכשיר
GARMIN שהשאיל לנו רוני ידידנו, המכשיר שלי MAGELLAN חדיש אך מסובך, יש צורך לטעון את הקובץ למחשב להוציאו כקובץ TXT ואז יש תוכנה שמתרגמת לקובץ שהמכשיר מכיר, אחרי כמה שעות של ניסיונות לראות את המסלול על המסך נאלצתי להקליק את הנקודות ידנית, למזלי היו רק 30 נקודות.
נו, לישון הלכתי כבר בחצות, מכירים את המצב שנורא עייפים ואז עוברים את נקודת המשבר ולא מצליחים להירדם?
שבת, השעה 5:30 חושך, שמיים מעוננים, קר וערפל בחוץ, את מי לעזאזל הרגתי
שאני צריך לרכב בשעה כזו? חכה, חכה אייל שהסכמת להצטרף לרעיון הטיפשי שלי.
אני מתלבש במהירות, האישה מכינה סנדוויצ'ים (לא כמו בטיול הפתעה האחרון)
שני מעילים, מצנפת וכפפות חורף מבודדות אותי מהסביבה העוינת.
צומת פלוגות, 6:45 , אף רכב לא פונה שמאלה (מי נוסע לקריית-גת בשעה כזו?)
ועוד בעיה, תחנת הדלק זו היא האחרונה לפני אמציה והיא סגורה !!!
בשעה 7:00 אני ממתין מתחת כביש 6 לאייל, רכב עם אופנוע , טנדר מדוגם עם טרקטורון ועוד טנדר טיוטה גבוהה עד השמיים הם היחידים שאני מזהה ככאלו שנוסעים למרוץ, אייל מגיע פולט קללה הקשורה לקור בחוץ ואנו רוכבים ליער אמציה, מעט משתתפים מתאספים, 6 אופנועים, 3 מתוכם כתומים (כולל אייל)
צהוב נוסף כמו שלי ואחד לא מזוהה שמתגלה כ YAMAHATT, שני טרקטורונים, אחד באגי, אבל משהו רציני (עידן הגז) והשאר ג'יפים וטנדרים,
ביניהם אני מגלה ידיד ותיק, ויקו אסולין שרכבנו יחד על אופנועים בדיונות של ירדן.
הרוכב על ה TT מבקש לרכב איתנו כי זו לו פעם ראשונה, אני מגלה לו שגם לנו.
מכוון שאין דלק ורכבתי כבר 80 ק"מ עד ליער, אני משנורר דלק מאייל, למי שלא מכיר את הכתום 640 אדוונצ'ר , זו "משאית" עם מיכל של 28 ליטר !!!!
וקצת יותר מ 50 כ"ס והמשקל בהתאם, אבל המכונה הזו כל כך חזקה שקודם כול היא תולשת קוביות מהצמיג ורק אז האופנוע זז, משהו כמו כל 3000 ק"מ אייל מבקר אצל הצמיגאי ומשאיר לו אלפיה לקניות לשבת, אצלי לדוגמה פעם
ב 14,000 ק"מ אני מחליף סט צמיגים.
כל האופנועים מוזנקים ב 9:30 , חברים שאמרו שיבואו ללוות אותנו במסלול, לא עמדו בזמנים, האשקלונים אומנם הגיעו אבל מזג האוויר צינן את רצון הרכיבה ולכן באו לראות אותנו בהזנקה, תודה חברים, שני רוכבים נוספים, רוני וזוהר איחרו להזנקה ולכן היו עסוקים כל היום בלרדוף אחרינו או להמתין לנו עד בוש בנקודת תדלוק , לבסוף חיכו בסבלנות בנקודת הסיום, אתם רואים מה זה חברים אמיתיים?
טוב תכלס, מה היה במרוץ, רכיבה מהירה בדרך כלל, 80 קמ"ש בשבילים הטובים, רוב השטח היה מישורי, מעט קטעי אבנים, חציית מים או ליתר דיוק ביוב במעבר מתחת לכביש ב"ש, רכבנו דרומה לכוון דבירה ואחר כך מערבה ודרומה עד להבים, משם מערבה לאתר הפסולת דודאים, לאתר מיכלי הדלק שם נאלצתי לקצר בירידה אתגרית, איגפנו את שדה תימן, חצינו את הכביש לחצרים, מרמת חובב משכנו מערבה וצפונה לכוון צומת אורים עקפנו את אופקים ממערב והגענו לנקודת התדלוק בצומת גילת, לאייל אין בעיית דלק, לי יש ג'ריקן ריק כי לא היה דלק, רק הבחור שהצטרף מתדלק, למזלי נשאר לו דלק ולי אין סיכוי גדול לסיים ללא תדלוק, אני מוזג את שארית הדלק שלו והמארגנים מספרים לו שאנו אחרונים ואז הם מציעים לי את שאריות הדלק במיכלים שנשארו.
אנו רוכבים בשבילים חוליים, המהירות גבוהה, בפניות מכת גז, הגלגל האחורי בהחלקה נשלטת ע"י הידית הימנית, ממש כיף, מגיעים לכביש בית קמה שדרות, חוצים ועוקפים את הקיבוץ מצפון, מעבר מתחת לכביש וקדימה מזרחה, השעון מראה שאנו קרבים לשעה 15:00 זמן סיום מכסימלי.
אנו סוחטים יותר את המצערת, השביל הלבן המוביל ליער אמציה מתחת לגלגלים, המהירות גבוהה אבל זהירות, בשונה מהבוקר עכשיו מטיילים עם רכבים נעים על השביל, השביל כורכרי, אין מצב שהאופנוע יעצור במצב חרום, מגיעים לנקודת הסיום, שקט,גדי המארגן, צלם ועוד רכב נשארו, השאר לקחו גביעים ונסעו לדרכם,
איזה אכזבה, פספסנו את טקס הסיום,
מצטלמים עם הגביעים, מקום 3 בחובבים, הבת שלי מיה מגיעה עם החבר אורי מספיקים לראות את הסיום, אשתי עם הטנדר מגיעה אחרי שכולם עזבו, רוני וזוהר חברים נאמנים נשארים איתנו לפיקניק חפוז, האישה הביאה אוכל שהיה מספיק לכל משתתפי המרוץ.
טוב נסכם, אז מה היה? רכיבה מהירה בדרך כלל עם שבילים טובים, רכבנו 180 ק"מ ב 5.5 שעות שזה די לאט במושגים של מרוץ ודי מהר במושגים של טיול,
לא קל לרכב ולנווט, המסך ב GPS הוא קטן (בגודל מסך של טלפון נייד) וצריך להיות ערניים מאוד גם לדרך, במיוחד במהירות גבוהה שאז אין זמן לבצע עצירה או תיקון, פשוט מנסים לדלג מעל חריץ/בור ולהישאר על הגלגלים, מה שדפק אותנו בזמנים הם העצירות לוידוא של המשך הציר, צריך כנראה לפרק את הציר להרבה יותר נקודות ואז המפה היא רק לגיבוי.
אפילו השאלה על מה שילמתם 300 ₪ למארגנים (לא מקבלים דלק או כיבוד, רק תיק מסלול וגביע למי שמגיע) מתגמדת לנוכח החוויה והכיף לרכב בשבילים האלו במהירויות הללו ועם חברים טובים, אז מה צריך הבן אדם ?
לצערי אין תמונות הפעם, אני לא הבאתי מצלמה כי ידעתי שלא יהיה זמן לצילומים ואייל עדיין בשלב הניסיון והטעייה (בעיקר טעייה) בלמצוא את הזוית הנכונה למתקן את מצלמת הקסדה שלו.
תודה לאייל שרכב איתי ועירד שהצטרף, תודה לחברים שעודדו להתראות בשטח בטיול הקרוב.
יוחנן