PDA

צפה בגרסא המלאה : נהג אופנוע שנהרג אחראי ב-80% לתאונה



הדרומי
18-06-12, 09:00 AM
http://www.news1.co.il/ArticlePrintVersion.aspx?docId=301639&subjectID=1

ביהמ"ש: "המנוח לא האט את נסיעתו כנדרש טרם הגיע לצומת, החל את הבלימה מאוחר מדי ולא התאים את אופן הנהיגה לתנאי הדרך" העיזבון יקבל פיצוי של 250,000 שקל בלבד
פס"ד: ת"א 5281-02-09, עזבון גורש נ' מדינת ישראל ואח'





▪ ▪ ▪
צעיר שנהג באופנוע בצורה מסוכנת ונהרג בתאונה, נושא באחריות של 80% למותו ולפיכך יקבל עזבונו מהמועצה המקומית ירכא רק 20% מהנזקים שגרמה התאונה. כך קבעה (6.6.12) שופטת בית משפט השלום בחיפה, תמר נאות-פרי.

אורן גורש בן ה-30 נהג במאי 2002 על אופנועו בכביש המוביל מכפר יאסיף לאזור התעשיה של ירכא. כאשר הגיע לצומת שבאזור התעשיה, התנגש במשאית וולבו, נפצע אנושות ונפטר כעבור עשרה ימים. עזבונו טען, באמצעות אמו מזל גורש, כי התאונה נגרמה בשל חול וחצץ שהיו מפוזרים על הכביש, ולפיכך תבע 2.2 מיליון שקל מחברת מעצ, המדינה ומועצת ירכא.

נאות-פרי דחתה את התביעה נגד מעצ לאחר שהוכח, כי קטע הדרך בו אירעה התאונה לא היה באחריותה. בנוגע לחול ולחצץ אימצה נאות-פרי את עדותו של בוחן המשטרה מאיר קריחלי, אשר בדק את הזירה מיד לאחר התאונה. היא דחתה את טענת העיזבון, לפיה חקירת המשטרה הייתה חפוזה והתיק נסגר בשל מותו של גורש, וקיבלה את עמדתו של קריחלי לפיה התאונה נגרמה בעיקר בשל הנהיגה הפזיזה של גורש.

נאות-פרי קובעת: "המנוח לא האט את נסיעתו כנדרש טרם הגיע לצומת, החל את הבלימה מאוחר מדי ולא התאים את אופן הנהיגה לתנאי הדרך. אני אף מוצאת כי הוכח שבסוף הליך העצירה נאלץ המנוח לבצע בלימת חרום, ואף בכך יש לראות רשלנות מצדו, שכן - היה עליו להמנע ממצב בו הוא נאלץ לבלום בלימת חירום. יחד עם זאת, שוכנעתי כי למפגע הייתה תרומה לתוצאה הסופית, אף אם לא הוכח בדיוק מהו שיעור התרומה. עמדתי היא כי במכלול, המנוח 'אחראי' ל-80% מהתוצאה הסופית, ומצב הכביש 'אחראי' ל-20%".

עוד קבעה נאות-פרי, כי מועצת ירכא היא שהייתה אחראית לנקיון הצומת, ולכן האחריות לתוצאותיו של הלכלוך שהיה במקום מוטלת עליה ולא על המדינה. לפיכך חויבה המועצה לשלם לעיזבון 250,000 שקל. נאות-פרי זיכתה את המדינה ומעצ בהוצאות של 10,000 שקל כל אחת, אך המליצה להן שלא לגבות אותן בהתחשב בנסיבות.

מ-ראשונה

אמיר ארבל
18-06-12, 02:41 PM
אתה מבין שהחטא הגדול שלו הוא העובדה שלא היה לו ביטוח חובה...

בני חודורובסקי
19-06-12, 08:36 PM
אתה מבין שהחטא הגדול שלו הוא העובדה שלא היה לו ביטוח חובה...

איך אתה יודע שלא היה ביטוח חובה?

אמיר ארבל
20-06-12, 07:35 PM
כי אם היה ביטוח חובה שאלת האחריות לא הייתה רלבנטית.

Cerebral Cortex
26-06-12, 11:41 AM
הפרוטוקול מציין בצורה ברורה (העדר כיסוי ביטוחי כחוק) שלא משתמעת לשני מובנים שלא היה למנוח ביטוח חובה בתוקף בזמן התאונה.
למרבה הצער, עם כל הרגישות בעניין היה עדיף לרוכב לסיים את חייו מאשר להיות פצוע בצורה חמורה ומשותק לכל חייו שהרי כל ההוצאות היו נופלות עליו עקב העובדה שהוא נמצא אשם אף לאחר מותו.
הנה הפרוטוקול מהמשפט.
http://www.news1.co.il/ShowCurrentFile.aspx?FileID=9821

בני חודורובסקי
26-06-12, 01:01 PM
איך הגיעו לזה שחייו של בחור צעיר בן 30 שכל החיים עוד לפניו שווים רק מיליון שקל?

אמיר ארבל
27-06-12, 10:17 AM
המצב היה גרוע יותר עד לפני מספר שנים.
הפסיקה קבעה שאדם שנהרג יכול לקבל עד 25% מהסכום המקסימאלי עבור כאב וסבל (שעמד באותה תקופה על סך של 135 אש"ח) ובצירוף הוצאות קבורה ומצבה.
בתרגום חופשי זה הסתכם בדר"כ ב-40 אש"ח פחות או יותר.

אלא שאז בא עורך דין אחד, יעקב נאמן שמו, ובפסק דין אטינגר הצליח לשכנע את העליון לקבוע את הלכת ה"שנים האבודות" שמשמעה: עיזבון המנוח/ יורשיו והתלויים בו (בפרנסתו) זכאים לקבל גם את הפיצוי בגיןם אבדן יכולתו להשתכר בגין אותן שנים שבין מועד פטירתו ועד למועד שהיה צפוי לסיום עבודתו (גיל 67 לשכיר ו-70 לעצמאי). כלומר, אם מדובר באדם בן 30, אנחנו מדברים על 37 שנות השתכרות.
במקרה של תלויים בעיזבון - מדובר בהמון כסף.
חברות הביטוח נעמדו על הרגליים האחוריות אך בינתיים לא הצליחו להביא את בית המשפט העליון לשנות את ההלכה החשובה מאד הזו.

יש הטוענים שזה הביא אגב, לעליה חדה בשיעור הפרמיות.

לאחר פסק דין אטינגר הנ"ל באה הלכת "פינץ'" שאישררה את הלכת אטינגר אך קבעה כי במקרה של מנוח/ה שלא הותיר ילדים או תלויים, העיזבון יהיה זכאי לקבל רק 30% מהחישוב האקטוארי של ה"שנים האבודות".

תוכל לראות בפסק הדין שצורף כיצד השופטת עושה את החישוב. היא מחשבת את ההפסד כולו על השנים האבודות ומעניקה 30% בלבד כי מדובר ברווק ללא ילדים או תלויים, ואכן מגיעה לסכום של כמליון ש"ח.

בני חודורובסקי
27-06-12, 05:02 PM
אמיר, תודה על ההסבר
שלא נזדקק אבל כל יום לומדים משהו חדש