בימר
18-03-11, 03:33 PM
1..... היא חיפשה חנייה... (כך התברר לי מאוחר מדי).
2. אני הייתי אחריה, בין פגישות בתל-אביב (מתברר שמהורהר מדי...).
3. כשהבנתי שהיא חיפשה חנייה - זה היה מאוחר מדי.
4. רק שבריר של אלפית השניה ואני אומר לעצמי בלב - מאוחר מדי...
5. מפגש גלגל עם פגוש אחורי.
6. אני עוזב את האופנוע, מתעופף קדימה מעליו, כנראה שנוחת לה על החלק האחורי של המכונית ואז - על הכביש.
7. חבטה. פגיעות קלות, פנס בעין, שריטות... אח"כ מתפתחים הכאבים ברגל...
8. עיזבו אותי - אני אהיה בסדר אבל האופנוע !!!!!!!!!!!!!
9. אני קם אליו... מנסה להרים אותו - קשה - 256 ק"ג רטובים... קשה... אומרים לי עזוב אנחנו נפנה אותו מהכביש.
10. עצבים - איזה אדיוט !!!!
10.5 מזמין גרר לאופנוע.
11. נכנס לאמבולנס - מסרב להתפנות (אין צורך) משחרר גם את המשטרה.
12. מזמין את אליקו לחילוץ שלי.
13. הילדה בה נכנסתי (דווקא חמודה... :-) ) נרעשת סביבי - מביאה לי מים ושוקולד, מתחננת שאשב.
14. אני לא יכול לשבת - שילוב של אדרנלין ועצבים.
15. אנשים מסביבי מספרים לי איך זה נראה (זה נראה לא טוב). מתחננים שאשב.
16. אני לא יכול לשבת.
16.5 הגרר מגיע אוסף את האופנוע.
17. אליקו מגיע, מחליף פרטים עם הילדה ונוסעים.
18. אני מכסתח עצמי על אי ההתפנות לבי"ח עם חבר - רופא (תסע לשם מאוחר יותר אם יהיה תופעות ... כאלה או אחרות... לא זה הזמן לפרט).
19. האופנוע בקמור - פצוע.
20. מחכים לחלפים.
21. הצעת מחיר לתיקון - מפחידה.
22. מחכה.
23. מאבד סבלנות.
24. האופנוע מוכן (זה היה שלשום).
25. זה לקח כמעט חודשיים !!!!!!!!!!!
26. בינתיים - הסתובבתי במכונית. זה היה קשה ומעצבן.
27. ובינתיים - טל שביט נהרג. רק שבועיים לפני התאונה שלו התקשר אלי וביקש שאכתוב לו מאמר לאתר שלו. אני חושב שסיפרתי לו על התאונה. דיברנו על קסדות חצי ועל תקנים אירופאיים ואמריקאיים.
28. יש הרבה... הרבה תובנות.
29. זה יכול לקרות לכל אחד.
30. החוכמה - לדעת מתי אפשר לא להיות מרוכז.
31. אי אפשר להיות מרוכז כל הזמן - 100% מהזמן, בכל רכיבה, לכל אורכה, מבלי שהמחשבה תיסטה ולו לרגע, פעם אחת, למחוזות אחרים. פשוט אי אפשר. אבל כשזה קורה - ומישהי עוצרת בפתאומיות לחפש חניה...
32. מאז שלשום - השליטה חזרה לחיי... או שמא "אשליית השליטה"??
33. קיבלתי אופנוע "חדש" :-) איזה כיף !
34. ריכבו בזהירות - אבל את זה אתם כבר כמובן יודעים...
35. Back on the saddle....
2. אני הייתי אחריה, בין פגישות בתל-אביב (מתברר שמהורהר מדי...).
3. כשהבנתי שהיא חיפשה חנייה - זה היה מאוחר מדי.
4. רק שבריר של אלפית השניה ואני אומר לעצמי בלב - מאוחר מדי...
5. מפגש גלגל עם פגוש אחורי.
6. אני עוזב את האופנוע, מתעופף קדימה מעליו, כנראה שנוחת לה על החלק האחורי של המכונית ואז - על הכביש.
7. חבטה. פגיעות קלות, פנס בעין, שריטות... אח"כ מתפתחים הכאבים ברגל...
8. עיזבו אותי - אני אהיה בסדר אבל האופנוע !!!!!!!!!!!!!
9. אני קם אליו... מנסה להרים אותו - קשה - 256 ק"ג רטובים... קשה... אומרים לי עזוב אנחנו נפנה אותו מהכביש.
10. עצבים - איזה אדיוט !!!!
10.5 מזמין גרר לאופנוע.
11. נכנס לאמבולנס - מסרב להתפנות (אין צורך) משחרר גם את המשטרה.
12. מזמין את אליקו לחילוץ שלי.
13. הילדה בה נכנסתי (דווקא חמודה... :-) ) נרעשת סביבי - מביאה לי מים ושוקולד, מתחננת שאשב.
14. אני לא יכול לשבת - שילוב של אדרנלין ועצבים.
15. אנשים מסביבי מספרים לי איך זה נראה (זה נראה לא טוב). מתחננים שאשב.
16. אני לא יכול לשבת.
16.5 הגרר מגיע אוסף את האופנוע.
17. אליקו מגיע, מחליף פרטים עם הילדה ונוסעים.
18. אני מכסתח עצמי על אי ההתפנות לבי"ח עם חבר - רופא (תסע לשם מאוחר יותר אם יהיה תופעות ... כאלה או אחרות... לא זה הזמן לפרט).
19. האופנוע בקמור - פצוע.
20. מחכים לחלפים.
21. הצעת מחיר לתיקון - מפחידה.
22. מחכה.
23. מאבד סבלנות.
24. האופנוע מוכן (זה היה שלשום).
25. זה לקח כמעט חודשיים !!!!!!!!!!!
26. בינתיים - הסתובבתי במכונית. זה היה קשה ומעצבן.
27. ובינתיים - טל שביט נהרג. רק שבועיים לפני התאונה שלו התקשר אלי וביקש שאכתוב לו מאמר לאתר שלו. אני חושב שסיפרתי לו על התאונה. דיברנו על קסדות חצי ועל תקנים אירופאיים ואמריקאיים.
28. יש הרבה... הרבה תובנות.
29. זה יכול לקרות לכל אחד.
30. החוכמה - לדעת מתי אפשר לא להיות מרוכז.
31. אי אפשר להיות מרוכז כל הזמן - 100% מהזמן, בכל רכיבה, לכל אורכה, מבלי שהמחשבה תיסטה ולו לרגע, פעם אחת, למחוזות אחרים. פשוט אי אפשר. אבל כשזה קורה - ומישהי עוצרת בפתאומיות לחפש חניה...
32. מאז שלשום - השליטה חזרה לחיי... או שמא "אשליית השליטה"??
33. קיבלתי אופנוע "חדש" :-) איזה כיף !
34. ריכבו בזהירות - אבל את זה אתם כבר כמובן יודעים...
35. Back on the saddle....