עוד מעט כמעט

[איל ברנדט]

היום הודיע בני גנץ סופית שגלעד שליט חוזר הביתה כבר ביום שלישי. אין מילים לתאר את השמחה הגדולה למשמע הבשורה שסוף סוף לאחר חמש שנים ייגמר הסבל של גלעד שליט ומשפחתו. המסע שלי התחיל עם העליה לפני יותר משנתיים וחצי לאוהל של משפחת שליט. זה היה השבוע הראשון להקמת המאהל והגעתי לשם בעידוד מועדון האופנועים הישראלי. לא פשוטה הייתה הדרך שבחרתי ברגע שפגשתי לראשונה בטרגדיה של משפחת שליט. הבדידות והכאב הסבל הנורא שלהם פגע בי בעוצמה רבה והביא אותי באותו הרגע למסקנה שאני חייב לעזור במשהו. חייב לעשות משהו למענם. כך התחיל מסע עתיר תהפוכות וקשיים מלווה בדילמות מוסריות קשות ביותר. תוך כך גם גיליתי מה עובר עליהם מול כמה קשיים הם צריכים להתמודד. הבדידות הזאת שלהם נגעה בליבי והאימה שמה גלעד לא יחזור לביתו הדירה לעיתים שינה מעיני. עוד יבוא זמן לחשבון נפש של כולנו אבל הרגע כל ליבי מלא רק שמחה עצומה וכמו כל בית ישראל אושר צרוף על שהסיפור עומד להסתיים. רוצה להודות לכם אחים ורעים על שהייתם וליוויתם את המסע הלא פשוט הזה. לאליקו שלמרות הקשיים תמך ועזר והוביל את המועדון לעשייה ממשית גם כאן. לעוד רבים מחברי המועדון שתמכו בכל כוחם במשפחת שליט , דורון קדמיאל, זוהר השבילאי, קובי שמואל, עומרי גוטמן, שלומי מילבאום, שחתמו על המכתב הראשון שיצא והביא לעצומה ולעמותת רעות, חברי ההארליסטים שנתנו כתף והשתתפו בפעילויות רוני איציק , בני שתמך כל הדרך, ישראל שנתן לי הרבה רוח גבית ועוד . אין דבר יותר גדול מסולידריות חברתית. מועדון האופנוענים הוא מן כזה בית. יש כאן אנשים עם לב אדם. תודה מכל הלב על התמיכה הדאגה העזרה הערבות ההדדית שהפגנתם למען חייל ישראלי אחד ומשפחתו. בתקווה שנזכה לחגוג את שובו כאמור כבר ביום שלישי הקרוב ובהערכה רבה. איל